ראיון בלעדי עם dailog
האיש שמאחורי הקלעים, עכשיו בקדמת הבמה בראיון בלעדי.
הוא כתב ל-SEVENTEEN, הלחין ל-Red Velvet, והיה חלק מהמכונה שדחפה את TWICE לפסגת המצעדים. שנים של יצירה מאחורי הקלעים ביססו את שמו כיוצר, אבל עכשיו dailog יוצא לאור כאמן סולו שמבקש לספר את הסיפור האישי שלו.
בראיון בלעדי ל-Israel X Korea דיברתי איתו כדי ללמוד ממנו על התהליך שלו בתעשיית הקיי-פופ, ומה התוכניות שלו לעתיד המוזיקלי שלו.
כששאלתי אותו על הרגעים המכוננים בקריירה ככותב שירים, הוא חזר אחורה: “עבורי, אחד המפנים הגדולים היה העבודה על OST יחד עם ג’וי מ-Red Velvet. הייתי מלחין צעיר, לחוץ מאוד, ופתאום לראות את השיר מתנגן, את הדרמה מצליחה, ואת המצעדים עולים, זה הרגיש לא אמיתי. רגע נוסף שנשאר איתי הוא העבודה עם DK מ-SEVENTEEN. לראות איך הוא מלטש אפילו נשימה קטנה הזכיר לי שמוזיקה אמיתית נמדדת במסירות ובגישה.”
אבל איך בעצם נראית העבודה מאחורי השירים שאנחנו צורכים כמובן מאליו? כאן dailog מסביר את ההבדלים: “בקיי-פופ המוזיקה חייבת להבליט את האמן. הכל צריך להיות מלוטש, מתוחכם ומוכוון הופעה. לעומת זאת, OST נועד לצבוע סצנות ורגשות בדרמה, ואילו בפרויקטים אינדי יש לי את החופש לשפוך פנימה את הרגשות שלי כמו שהם.”
בנקודה הזו לא יכולתי שלא לשאול: מה היה רוצה שיותר מעריצים ידעו על כותבי השירים? “המעריצים בדרך כלל זוכרים את האמן, אבל מאחורי כל אלבום עומדים מאות יוצרים.
מאות שירים נשלחים לפני שכל אלבום רואה אור, ורק קומץ קטן נבחר. זו סביבה תחרותית בטירוף, שדורשת מהיוצרים לא להפסיק לנסות ולחדש.”
ומה לגבי שיתופי פעולה שהפתיעו אותו בדרך? “העבודה עם DK מ-SEVENTEEN לימדה אותי הכי הרבה. למרות שהוא כבר נחשב לאחד הזמרים הגדולים, לראות אותו מקדיש תשומת לב לכל פרט קטן גרם לי להבין שהכנות במוזיקה מגיעה מתוך עבודה קשה ויחס נכון לכל צליל.”
גם שאלת האיזון בין יצירה אמנותית לבין מסחריות עלתה בשיחה. dailog מודה שזה אחד האתגרים הגדולים: “בקיי-פופ תמיד הייתי צריך לשמור שהמנגינות יהיו מוכרות ונגישות, אבל גם להביא את הצבע הייחודי של האמן. זה כל הזמן משחק בין מוכר לרענן. לדעתי, דווקא השילוב הזה, ה’רעננות המוכרת’, הוא מה שהופך את הקיי-פופ לכל כך מיוחד.”
אבל בשלב מסוים הגיע הרגע שבו הבין שהוא רוצה לספר את הסיפור שלו.
“הרבה שנים כתבתי סיפורים של אחרים, אבל הרגשתי רצון הולך וגובר לבטא את עצמי בקול שלי.
הדמו שהקלטתי לשיר ‘Again’ עבור הדרמה True to Love יצא כפי שהיה, והתגובות הראו לי שאנשים מתחברים גם לקול שלי. זה נתן לי את האומץ להתחיל פרויקט סולו.”
המעבר מכתיבה לאחרים ליצירה אישית לא היה קל.
“האתגר הגדול ביותר היה לקחת אחריות על הכל: הקלטות, מיקס, מאסטרינג, ויז’ואלס, קידום.
זה היה המון על הכתפיים שלי, אבל גם נתן לי תחושת סיפוק עצומהֿ, כי סוף סוף הצלחתי ללכוד את הזהות שלי.”
אפילו שם הבמה שבחר, dailog, מספר סיפור.
“זה קיצור של ‘daily log’. עבורי זה לא קשור לאירועים גדולים, אלא לתיעוד רגעים קטנים ויומיומיים. זה הביטוי הכי אמיתי של מי שאני.”
אז איך הוא רואה את עצמו היום, כאמן?
“כמפיק, תמיד חשבתי קודם על הסיפור של האמן. כאמן סולו, הכנות קודמת לכל.
אני משתף את הרגשות שלי ישירות, בוחר שירים שמדברים אליי, ומנסה להיות הכי נאמן לעצמי.”
האלבום החדש שלו, basecamp, משקף בדיוק את השינוי הזה. “אהבה בשבילי היא מקום מקלט.
מקום שבו אתה יכול לחזור לתמימות הילדות ולמצוא נחמה. אפילו חיבוק קטן בבוקר שבת נתן לי תחושת אושר טהורה - אלו הדברים שהיוו השראה ל-basecamp.”
מוזיקלית, האלבום נע הרחק מהמיינסטרים של הקיי-פופ.
“בחרתי לשלב פולק, Dream Pop ו-Surf Rock, סגנונות שאהבתי תמיד. הם מרגישים הכי קרוב לזהות שלי כאמן, והיו הדרך הכי טבעית לבטא את האוניברסליות של אהבה מנקודת מבט אישית.”
השיר האחרון באלבום, “campfire”, הוא גם האישי ביותר: “כשאהבתי, פחדתי לאבד את האושר הזה. כמו גחלים שנשארות לבעור אחרי שהאש כבתה, רציתי לתפוס את הרצון לשמר אהבה.
במציאות זה לא נמשך, אבל השיר נשאר כהבטחה.”
ומה הוא מקווה שהמאזינים ירגישו כשהם שומעים את האלבום?
“אני מקווה שירגישו חמימות, כמו מקלט קטן. אולי זה לא נוצץ או גדול, אבל רציתי להעביר את האומץ וההתרגשות שאהבה מביאה, ולעורר השראה להתחלה חדשה.”
ולבסוף, לאן הוא הולך מכאן? “אני רוצה להמשיך לשלב בין OSTים לפרויקטים אישיים, להתרחב מוזיקלית וליצור עוד ועוד. החלום שלי הוא לשמור על שיחה מתמשכת עם אנשים דרך המוזיקה.”
basecamp
יומן מוזיקלי של אהבה כמקלט
אלבומו החדש basecamp, הוא הרבה יותר מאוסף שירים, זהו מסע אינטימי של שישה פרקים, שכל אחד מהם תופס רגע אחר במסלול שבין בוקר מלא התחדשות ללילה שקט סביב מדורה.
עטוף בטקסטורות וינטג’ חמימות, האלבום משלב בין surf rock, פולק ו-dream pop, ויחד עם קולו של dailog יוצר חוויה אחידה, כנה ונוגעת ללב.
המסע נפתח ב-morning twist, שיר דאנס עם השראות רטרו וגרוב מרים, שמזכיר את התחושה של בוקר שטוף שמש לצד אהוב, כשכל צעד הוא כמו ריקוד קטן.
משם הוא מתפרץ אל boyscout, רוק נמרץ שפותח בגיטרה סוחפת, שיר על עייפות ובדידות שהופכים לאומץ כשיש לך עם מי ללכת בדרך.
במרכז האלבום נמצא basecamp עצמו, הלב הפועם של הפרויקט, שמצייר את האהבה כמקום מפלט, מקלט חמים שבו אפשר לעצור, לנוח ולהתעטף בביטחון.
מיד אחריו מגיע doodle, פופ אינדי לואו־פיי עדין ופואטי, כמו שיר קטן שנכתב בשולי מחברת, תחינה פשוטה שמישהו יגיד: “אני אוהב אותך, כל יום מחדש.”
הטון מתרכך עוד יותר עם pajama party, שיר אוורירי עם אווירת חוף קלילה, שמזמין להיכנס לגינה חלומית שנבנתה רק בשביל שניים, מלאה בצחוק ואהבה.
ולבסוף מגיע campfire, סיום אינטימי ושקט שבו הקול החמים של dailog עוטף את המאזין.
גם אם הלהבות דועכות, הוא מבטיח להישאר כגחלים שממשיכות לפעום בחום.
כך, basecamp כולו הופך ליומן אישי של רגשות קטנים וגדולים, חוויות יומיומיות שמתורגמות למוזיקה.
זה אלבום שמזכיר לנו שאהבה איננה רק מחוות גדולות או רגעים נוצצים, אלא דווקא אותם מקלטים קטנים, חבויים, שבהם אפשר לנשום.
אין ספק ששווה לעקוב ולראות מה עוד יש ל-dailog לספר לנו דרך המוזיקה שלו, אנחנו כבר עקבנו!
תוכלו למצוא אותו ביוטיוב , בספוטיפיי, באפל מיוזיק ובאינסטגרם
תגובות