ממלכת גוגוריו
618–668 לספירה - העימות עם טאנג ונפילת גוגוריו
לאחר נפילת שושלת סווי ועליית שושלת טאנג, חודשו הניסיונות הסיניים לכבוש את גוגוריו. בשנת 645 פלש הקיסר טאיזונג לשטח הממלכה, אך נתקל בהתנגדות עזה ולא הצליח לכבוש את מבצר אנסי.
למרות ההצלחות הצבאיות, גוגוריו נחלשה בהדרגה בשל מלחמות ממושכות, מאבקי ירושה וסכסוכים פנימיים.
לאחר מותו של המנהיג הצבאי יון גאסומון פרץ מאבק בין בניו, והפילוג הפנימי פגע ביכולתה להתגונן.
בשנת 668 הצליחו כוחות הברית של שילה וטאנג לכבוש את פיונגיאנג ולהביא לסופה של גוגוריו לאחר יותר מ־700 שנות קיום.
המאות ה־6–7 : מאבקי כוח
במהלך המאה השישית נחלשה שליטתה של גוגוריו בחלק מהאזורים הדרומיים, בעוד שילה ובקג׳ה התחזקו. עם זאת, היא נותרה המעצמה החזקה ביותר בצפון.
בסוף המאה השישית ובראשית המאה השביעית ניסתה שושלת סווי הסינית לכבוש את גוגוריו באמצעות פלישות עצומות.
בשנת 612 הצליח הגנרל אולג׳י מונדוק להוביל את צבא גוגוריו לניצחון בקרב סאלסו, שהפך לאחד הניצחונות המפורסמים בתולדות קוריאה.
413–491 לספירה - המעבר לפיונגיאנג
לאחר מותו של גוואנגגאטו המשיך בנו, המלך ג׳אנגסו, לבסס את הישגיו. בשנת 427 הועברה הבירה לפיונגיאנג, צעד שחיזק את השליטה באזורים הדרומיים ואפשר לגוגוריו להתערב באופן ישיר יותר בענייניהן של בקג׳ה ושילה.
בתקופה זו התבססה גוגוריו כמעצמה מדינית, צבאית ותרבותית.
היא שמרה על קשרים דיפלומטיים עם שושלות שונות בסין, ובמקביל הפעילה לחץ מתמשך על הממלכות בדרום.
197–371 לספירה
מאבקים, משברים והתאוששות
372–413 לספירה
הבודהיזם
המשך התרחבותה של גוגוריו הביא אותה לעימותים קשים עם כוחות סיניים ועם ממלכות שכנות. במהלך התקופה ספגה הממלכה מספר תבוסות משמעותיות, וערי הבירה שלה הותקפו ואף נחרבו.
למרות המשברים, גוגוריו הצליחה להתאושש, לבנות מחדש את כוחה ולשמור על עצמאותה.
היכולת להשתקם לאחר תבוסות הפכה לאחד המאפיינים הבולטים בתולדותיה.
בשנת 372 אומץ הבודהיזם באופן רשמי בגוגוריו, ובמקביל הוקמה בה מסגרת חינוכית ללימוד כתבים קלאסיים. צעדים אלו תרמו לחיזוק השלטון המרכזי ולפיתוח התרבות, האמנות והאדריכלות.
בשנת 391 עלה לשלטון המלך גוואנגגאטו הגדול.
בתקופת שלטונו יצאה גוגוריו למסעות כיבוש נרחבים והפכה למעצמה המרכזית בצפון־מזרח אסיה.
היא הרחיבה את השפעתה על מנצ׳וריה, צפון חצי האי הקוריאני ואף התערבה במאבקים בין בקג׳ה, שילה וגאיה.
37 לפנה״ס–53 לספירה
גוגוריו נוסדה בשנת 37 לפנה״ס על ידי ג׳ומונג, הידוע גם בשם המלך דונגמיאונג. על פי המסורת, ג׳ומונג היה קשת מחונן שנאלץ להימלט מממלכת בויו ולאחר מסע דרומה הקים ממלכה חדשה באזור נהר יאלאו.
בשנותיה הראשונות הייתה גוגוריו אחת מכמה ישויות מקומיות שפעלו בצפון חצי האי הקוריאני ובמנצ׳וריה.
שליטיה הראשונים פעלו לאיחוד שבטים סמוכים, לביסוס שלטון מרכזי ולהרחבת גבולות הממלכה.
סיפור לידתו של ג׳ומונג, בריחתו והקמת הממלכה משלב בין מסורת היסטורית למיתולוגיה, והוא נחשב עד היום לאחד מסיפורי הייסוד החשובים ביותר בתרבות הקוריאנית.
מאפיינים מרכזיים:
• ייסוד מיתולוגי
• איחוד שבטים מקומיים
• מיקום אסטרטגי
53–197 לספירה: התחזקות השלטון והתרחבות הממלכה
במהלך התקופה המוקדמת הרחיבה גוגוריו את שטחה וחיזקה את השליטה המלכותית. המלכים פעלו לצמצום כוחם של ראשי השבטים ולהקמת מערכת שלטונית מאורגנת יותר.
בתקופה זו החלה גוגוריו להשתלט על אזורים סמוכים ולהתעמת עם הנציגויות הסיניות שהוקמו בצפון חצי האי הקוריאני לאחר נפילת גוג׳וסון. המאבקים הללו הפכו לחלק מרכזי בזהותה של הממלכה.